הֲשִׁיבֵנוּ יי אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה / חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם (מגילת איכה)
הַשִּׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה / אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (נעמי שמר)
כמה צמאים אנו לתורה ישראלית. תורה שנוכחת כאן ועכשיו, מדברת עם החיים ואל החיים, מעצימה את החיים ומאירה פנים לריבוי הדרכים של הישראליות. תורה שמחברת אותנו לשורשים שלנו ומחיה אותנו מכוחם, תורה שנבנית על גבי חכמת הדורות, תורה שהיא קומת הדור הזה של היהדות. תורה של תשובה, של התחדשות, של הארץ הטובה.
כבר שני דורות, אולי יותר, אנו תקועים בתוך מודל שאינו יכול להרוות את צמאוננו. מודל בו הישראלים נחלקים בין הנאמנים לתורה לחופשיים ממנה, כששני המחנות מכירים רק תורה מצומצמת, תורה ממשיכת-גלות, תורה שיש בה הרבה אור – אבל איננה מכוונת במלואה למציאות שלנו. אלה ניזונים ממנה, אלה מתעלמים ממנה; אבל לא נבנית תורה ישראלית, תורה שמעבר למגזריות, תורה שמפנימה את המהפכה הציונית ואת השיבה אל העולם, אל החיים, אל הארץ הטובה.
אפשר לכנות את התורה הזו "תורת ארץ ישראל". אפשר לכנות אותה "תורה ישראלית". אפשר גם "יהדות ישראלית". השם אינו העיקר; העיקר הוא שעלינו להתחיל לבנות אותה.
השעה בשלה. אירועי השנים האחרונות הזכירו לנו שתקומת ישראל עדיין זקוקה לסיפור משותף ומכונן; שהיהדות היא מרכיב חיוני בזהות של כולנו, גם הרחוקים מדתיות; ושהצורה הדתית, בת הגלות, של היהדות, אינה מספקת; בצורה מסוימת שלה, היא עלולה אפילו להיות מנוכרת לאתגרי היסוד של חיינו בישראל.
השעה בשלה. אנו כבר מבינים שאין טעם להמתין להופעתו של נביא פלאי או חכם על-דורי. התורה ניתנה לנו, ליהודים שבכל דור ודור, לחכמי התורה ולמעזים ליטול אחריות עליה, כדי להמשיך אותה, ליצור בתוכה, לחבר אותה אל הזמן הזה.
"תורה ישראלית – לכתחילה" מבקשת להפיץ את התודעה הזו, של האפשרות וההכרח לבנות תורה ישראלית – ולהתחיל להניע את תהליכי יצירתה. בעלון "הארץ הטובה" נבקש לא רק להיות עוגן טקסטואלי של התנועה שלנו, אלא ליצור מרחב של שיח סביב התורה הישראלית, לתת טעימות ממנה, ולדון על דרכי יצירתה. לא נדבר רק 'על' התורה, אלא ננסה לדבר 'את' התורה: בהגות ובהלכה, בשיח קיומי ובדיאלוג. המרחב הזה, כך אנו מקווים, יכיל לא רק את אנשי 'לכתחילה' אלא את כל מי שחותר לתורה ישראלית, תורת אמת לדור הזה – גם אם דרכו אחרת משלנו. אוהל רחב, מעגל של יוצרים ומבקשי דרך שראוי שיקבלו קול ציבורי.
זהו גיליון ראשון – וראשוני. לא הספקנו לכסות את הזוויות הרבות שביקשנו לגעת בהם; לא זכינו לכלול סיפורים – אישיים וציבוריים, וגם לא לתת במה למגוון מספיק של כותבים וכותבות. אבל גם במתכונת הצנועה והראשונית הזו יש בעלון הזה משום בשורה של ממש. נגיעה בדברי חכמים – ובדברי הוגי דור התחייה; עיסוק בהלכה ובאגדה; רוח של אור ושל ישראליות בריאה. את המדורים עיטרנו בדימויי שבעת המינים, מגד הארץ הטובה, שעיצב צבי נרקיס עוד בשנות החמישים עבור סדרות בולי 'מועדים לשמחה': חשנו שזו רוח נכונה להתחיל בה.
מי יתן ונזכה להרבות אור – ולפתוח שערים לתורה שכולנו צמאים לה. מי יתן ויהיה העלון הזה תשתית להרחבתה של תנועה ציבורית, ולהשמעת בת הקול המבקשת להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, את התורה לישראל ואת ישראל אל התורה. קריאה נעימה!
